הבולגרים

התקופה שבין המאה ה-7 וה- בימי הביניים של בולגריה הינה קריטית וחשובה מאד. לורד אספארו היה הראשון להביס את הביזנטים ולהפוך לשליט על "בולגריה מאוחדת" בשנת 681. בולגריה של אז הייתה נחשבת ליציבה ביותר מבחינה פוליטית בחוף הדרומי-מזרחי של אירופה, וכרתה ברית בינה לבין הסלובאקים.
לקראת סוף המאה ה-7 בולגריה החלה להשתנות בקצב מהיר בעקבות עלייתו של אחד מהלורדים הקוברטים. תוך זמן קצר, החלו הלורדים השונים ברחבי בולגריה לעלות לעמד השלטון ובכך להעניק לקבוצה זו כח רב ברחבי המדינה. תוך כדי ניצול הכח החדש, הלורדים החלו לעשות התקדמות יפה בכל הנוגע לצד הפוליטי של בולגריה בקו צמוד לברית שנכרתה עם הביזנטים.
בשנת 718, באיזור שערי קריגראד, תקפו הערבים את הבולגרים בניסיון להחדיר את האיסלאם ברחבי אירופה כולה. הלורדים עמדו איתנים כנגד ההתקפות החוזרות והנשנות, ומנעו השתלטות ופלישה טוטאלית של הערבים על אירופה כולה.
במהלך השנים עלו, נפלו, ועלו מחדש מנהיגים גדולים ברחבי בולגריה. הסביבה הפוליטית השתנתה מכס לכס, וניתן להצביע על השנים של 803 עד 814 כחשובים ביותר בעיצוב דמותה של בולגריה והנחת יסודות של אותנטיות בולגרית ומונרכית ע"י הלורדים מקרוקם. לאחר שנים חשובות אלו, הביזנטים פגעו בשושלת הקרוקמים, והחלו לטפטף מסורתיות מהבית. לאחר מאבקים חוזרים ונשנים, באיזור שנת 865 השליט מחדש הלורד קנווקז בוריז את הסדר הישן, והחדיר בנוסף את הפאן הדתי. בולגריה החדשה נחשבה לנוצרייה הדוקה שומרת מסורת, מה שהיווה גם את הגורם העיקרי שהפריד בינה לבין שאר המדינות השונות באירופה.

כותרות

1. לורד סיאוביגי
2. לורד בנדיק
3. קווקהאן
4. אינצ'ירוגו בויל
5. באגאטור
6. יבגאין
7. טאראקן
8. בורי טאראקן

חייל מיוחד: כומר טנגרה

אומת הבולגרים מקבלת את הבונוסים הבאים:

• +10% באיסוף זהב
• קשתים זולים יותר ב-10%
• אופציה לרפא חיילים פצועים בשדה הקרב כבר מ-150 פצועים (200 פצועים אצל אומות אחרות)

הפראנקים

הפראנקים היו איחוד של מספר שבטים גרמנים שחלקו סממנים תרבותיים משותפים, שחולקו מאוחר יותר לפרנקים סאלים, שחיו בעיקר ליד הים בצפון מערב אירופה.
הסאלים, שהיו הבולטים יותר, דיברו בשפה שדמתה להולנדית העתיקה. הפראנקים הופיעו לראשונה בהיסטוריה בסביבות שנת 260 לספירה. ולעיתים התאחדו עם שבטים שלא דיברו פרנקית, כמו הפריזים והסקסונים.
רוב הפרנקים חיו בגבולות הצפוניים של נהר הריין, באזור לו הרומאים קראו פרנקיה. הם הפעילו לחץ תמידי על הגבולות הרומאים אך גם שירתו בצבא הרומאי וטיפסו בו לדרגות גבוהות. לאט לאט הם השתלטו על האזור שנקרא כיום הולנד ונכנסו לשטחי האימפריה הרומית עד לדלתה של נהר סכלדה, שם הם חסמו את כל אספקת הדגן לצבא הרומאי.
עם פשיטות מאוחרות יותר תחת הנהגתם של כלודיו וכילדריק הם התקדמו עד הסכלדה והתבססו בסביבות העיר טורנה, משם הסאלים ינצחו לבסוף את הצבא הרומאי שנתמך על ידי פראנקים אחרים.
השושלת המרובינגית של כילדריק איחדה את כל הפראנקים בגאליה והרחיבה את השפעתם לטריטוריות אחרות עד ששושלת חדשה - השושלת הקרולינגית, אשר לקחה את השלטון וכבשה חלק גדול ממערב אירופה. מיקומה של פרנקיה זז עם הפראנקים עד שבסביבות השנה 1000 לספירה היא החלה להיקרא בשם הידוע כיום - צרפת. בין היתר, חיו גם פראנקים רבים באיזור של פרנקיה המזרחית, שהפכה מאוחר יותר לגרמניה. הפראנקים הללו שמרו יותר על השורשים הגרמניים שלהם, בעוד הפרנאקים של פרנקיה התמזגו הרבה יותר עם האוכלוסייה המקומית. בסופו של דבר, בגלל הדמיון בשם, הפראנקים מזוהים כיום יותר עם צרפת (פרנס) מאשר עם גרמניה או הולנד.

כותרות

1. קיסר
2. רקס(מלך)
3. בָּרוֹן
4. גרָף
5. הרסוג
6. מאקגרף
7. ווניקוט
8. דליגייט (דיפלומט)

חייל מיוחד: איש הגרזן

אומת הפראנקים מקבלת את הבונוסים הבאים:

• +10% באיסוף עצים
• חיל פרשים זול ב-10% (כולל פרשים עם קשת)
• בונוס מסחר - סוחרים יוכלו לסחוב יותר משאבים (תוספת של 10%), יותר הצעות בשוק - אומות אחרות יכולות להציע 3 הצעות כאשר מבנה השוק הינו ברמה 1. ובכל 5 רמות נוספות, מתווספת לו הצעה נוספת. משמע: רמה 1 = 3 הצעות, רמה 6 = 4 הצעות, רמה 11 = 5 הצעות וכו'. הבונוס אשר ניתן פה יהיה הצעה נוספת (בנוסף על מה שיש לכל שאר האומות) לכל 4 רמות.

הגרמנים

הרייך הראשון - אשר התפרסם לאורך רוב שנות קיומו בתור האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית, הוקם עם חלוקת האימפריה הקרולינגית בשנת 843.
משמעות השם רייך בגרמנית היא קיסרות. השם רייך ניתן לממלכה כדי להדגיש את ייחודה לעומת הממלכות הקודמות לה, שהיו למעשה דוכסויות ונסיכויות קטנות.
לאורך התקופה עמד הרייך בסימן פיצול מתמשך של המדינות המרכיבות אותו, עד לקריסתו המוחלטת. בימי הביניים, ברית הנזה הייתה מכשיר מרכזי שבאמצעותו נפוצה ההשפעה הגרמנית בצפון אירופה.
ב-1530, הרפורמציה הפרוטסטנטית יצרה פלג דתי נפרד שהיה לדת המדינה במדינות גרמניות רבות. הדבר הביא לקרע ולמאבקים דתיים בתוך גרמניה, שעמדו ביסוד מלחמת שלושים השנה (1618). לאחר המלחמה הייתה גרמניה חלשה ומפולגת מתמיד; המדינה לא יכלה להתנגד למלחמות הנפוליאוניות, שבמהלכן נכבש הרייך וקרס (1806). גם התמוטטותה של האימפריה הנפוליאונית לא השיבה את הרייך לחיים, ותחתיו הוקמה קונפדרציה גרמנית רופפת. הרייך השני, או האימפריה הגרמנית, הוקם בורסאי ב-18 בינואר 1871 על ידי אוטו פון ביסמרק, קנצלר "הברזל" הפרוסי, כתוצאה מאיחוד של מדינות גרמניה השונות, לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה הפרנקו-פרוסית. אוסטריה, בתורה, לא נכללה באיחוד זה ומעורבותה בעניינים הגרמניים פסקה לאחר תבוסתה במלחמה האוסטרו-פרוסית. באחדה את מגוון המדינות הגרמניות, הייתה האימפריה למדינת-הלאום הגרמנית הראשונה בהיסטוריה. כמעצמה, האימפריה הגרמנית החלה להקים קולוניות באפריקה. שנות התשעים של המאה ה-19 עמדו בסימן ראשיתו של מירוץ חימוש מול הממלכה המאוחדת.

כותרות

1. קיסר
2. רקס(מלך)
3. ברון
4. גראף
5. הרסוג
6. מארקגרף
7. ווינקוט
8. דליגט (דיפלומט)

חייל מיוחד: אביר טוטוני

רלוונטי לאומות 2 ו-3 בלבד. אומת הגרמנים מקבלת את הבונוסים הבאים:

• +10% באיסוף ברזל
• חיל פרשים זול ב-10% (כולל פרשים עם קשת)
• בונוס מסחר - סוחרים יוכלו לסחוב יותר משאבים (תוספת של 10%), יותר הצעות בשוק - אומות אחרות יכולות להציע 3 הצעות כאשר מבנה השוק הינו ברמה 1. ובכל 5 רמות נוספות, מתווספת לו הצעה נוספת. משמע: רמה 1 = 3 הצעות, רמה 6 = 4 הצעות, רמה 11 = 5 הצעות וכו'. הבונוס אשר ניתן פה יהיה הצעה נוספת (בנוסף על מה שיש לכל שאר האומות) לכל 4 רמות.

הפולנים

האימפריה הפולנית החלה לקרום עור וגידים בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-10 תחת שלטונה של שושלת פיאסט. במהלך המאה ה-12 נחלקה פולין למספר מדינות קטנות יותר, אשר נהרסו ונשדדו על ידי הצבא המונגולי ב-1241. היסטוריה של פולין תחת שלטון השושלת היגיילונית, התהוותה ברית בין פולין לליטא. במאה ה-16, בעקבות הברית (שנודעה בשם "האיחוד של לובלין"), החל תור הזהב של פולין. אנשי פולין התגאו בחירויות הפרט שלהם ובמערכת הפרלמנטרית במדינתם, אף על פי ששרתה שכבה צרה באוכלוסייה - האצולה. מאז ועד היום חופש הוא ערך נעלה בעיני הפולנים והם נוהגים לכנות את ארצם המדינה של האנשים החופשיים.

מאמצע המאה ה-17 ועד לסוף 1699 נכנסה פולין למערבולת של פלישות חוזרות ונשנות מצד שכניה השבדים, העות'מאנים, הרוסים, והטרנסילבנים ומלחמות פנימיות כנגד נתיניה הקוזאקים ותושבי חבל ברנדנבורג-פרוסיה. במהלך 80 השנים הבאות שקעו השלטון המרכזי וההנהגה, מה שהביא למצב של חצי-אנרכיה. על רקע תקופת ההשכלה, קמה בפולין תנועה לתיקון המצב במדינה, מה שהביא לבסוף לייסודה של החוקה הכתובה הראשונה באירופה, ב-1791 (חוקת ה-3 במאי). תהליך הרפורמות נפסק עם החלוקות של פולין בין האימפריה הרוסית, פרוסיה ואוסטריה ב-1772, 1793 ו-1795, שבעטיין חדלה פולין מלהיות מדינה עצמאית. בעתות הכיבוש, נערכו כמה מרידות של הפולנים (ראו רשימה של מרידות פולניות).
לאחר מלחמות נפוליון הוקמה פולין מחדש תחת השם "הדוכסות של ורשה", וזו נשלטה בידי הצאר הרוסי כפולין הקונגרסאית, אשר החזיקה בחוקה ליברלית. אף על פי כן, שללו הצארים הרוסים אט אט את החירויות של הפולנים, עד שהלכה למעשה סופחה פולין לרוסיה. קרקוב, לעומת זאת, נשארה כשריד לחופש ולחירות הפולנים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, כל מדינות ההסכמה הסכימו על השבת פולין למפת העולם, בהתאם לנקודה ה-13 בנאום 14 הנקודות של נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון. זמן קצר לאחר כניעת גרמניה בנובמבר 1918, זכתה פולין לעצמאות מחודשת תחת השם הרפובליקה השנייה של פולין. האיום הסובייטי התעורר במלחמה הפולנית סובייטית, אולם פולין הצליחה להגן על עצמאותה. הרפובליקה השנייה שרדה עד לתחילת מלחמת העולם השנייה, בה צבאות גרמניה וברית המועצות פלשו לפולין במבצע מתוכנן מראש (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב). בתקופה זו סבלו הפולנים מאוד. מכל המדינות המעורבות במלחמה (זאת בתנאי שאין מחשיבים את אוקראינה ובלארוס כמדינות עצמאיות), הייתה פולין זו שאחוז ההרוגים בה מתוך כלל האוכלוסייה היה הגבוה ביותר: מעל 6 מיליון הרוגים (כ20% מכלל האוכלוסייה). מסע הדמים הרצחני של אומת הגרמנים נחשב לשואה הגדולה ביותר שבוצעה בהיסטורית האנושות. הגרמנים השמידו בדם קר מעל ל-6 מיליון יהודים - נשים גברים ילדים וטף. כמיליון וחצי אזרחי פולין גורשו משטחי הכיבוש הסובייטיים במזרח פולין לגולאגים בתוככי ברית המועצות. גבולות פולין הועתקו מערבה - הגבול המזרחי הועתק לקו קרזון, והגבול המערבי לקו אודר-נייסה. אחרי שינויים אלו, קטן שטחה של פולין ב-76,000 קמ"ר, שהיוו 20% משטחה לפני המלחמה. כמו כן, שינויי הגבולות הביאו להגירה המונית של פולנים, אוקראינים, גרמנים ויהודים מחוץ לשטחה של פולין. לבסוף, הפכה פולין, לראשונה בתולדותיה, למדינה הומוגנית מבחינה אתנית.

הארמון הנשיאותי בוורשה ברית המועצות הביאה ממשלה קומוניסטית חדשה לפולין, מקבילה פחות או יותר לממשלות אחרות בגוש המזרחי. ב-1952 הוכרזה רשמית רפובליקת העם של פולין. ב-1956 הפך המשטר בפולין לליברלי יותר, תוך שיחרור המוני אנשים מהכלא והענקת מספר חירויות לאזרח. מהומת פועלים ב-1980 הובילה להיווצרותו של איגוד מקצועי עצמאי, "סולידריות", שהפך עם הזמן לכוח פוליטי. תנועת "סולידריות" כרסמה בשליטת המפלגה הקומוניסטית, עד שב-1989 גברה עליה בבחירות הפרלמנטריות, והעומד בראשה, לך ולנסה, זכה לבסוף להיות נשיא פולין ב-1990. כלכלת פולין, לאחר השחרור מעול הקומוניזם, סובלת מאבטלה גבוהה (מעל 15%) אבל אינטגרציה הולכת וגוברת בשוק האירופאי. חופש הפרט וזכויות אדם נאכפות על פי החוקה האירופית. פולין הייתה למדינה הראשונה מהגוש הקומוניסטי שקיבלה דירוג של תוצר מקומי גולמי לפני 1989. פולין הצטרפה לברית נאטו ב-1999. אזרחי פולין אמרו 'כן' (TAK) לאיחוד האירופי במשאל עם שנערך ביוני 2003. פולין הצטרפה רשמית לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004. והמטבע הלאומי (Złoty) נסחר בחופשיות..

כותרות

1. שליט
2. רקס (מלך(
3. ברון
4. גראף
5. הרסוג
6. איזקטון
7. וויקנטש
8. דליגט (דיפלומט)

חייל מיוחד:סקסוני

רלוונטי לאומות 2 ו-3 בלבד. אומת הפולנים מקבלת את הבונוסים הבאים:

• +10% באיסוף ברזל
• חיל רגלים זול ב-10%
• +10% בקיבולת מחסני האיסוף של המשאבים.

הביזנטים

האימפריה הביזנטית או כמו שנהוג לאמר בשפה העממית ה"ביזנטים" (מאז המאה ה-19) הם בעצם אנשי האימפריה הרומאית, דוברי יוונת שוטפת של ימי הביניים אשר התגוררו באיזור קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל (שמה הקודם של איסטנבול). אימפריה זו גם ידועה בתור האימפריה הרומאית0-מזרחית, אך היה נהוג להשתמש בשם זה כאשר דיברו על הזמנים שלאחר נפילת האימפריה הרומאית-מערבית.
במהלך כל ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית, האימפריה נודעה לרוב בני המזרח של זמנים אלו כאימפריה יוונית (ולא רומאית). זאת בעקבות העובדה שיוונית הייתה השפה הדומיננטית והמדוברת, וכן התרבות והאוכלוסייה עצמה הציגו בגאווה את האופי היווני של אז. בעבור תושבי האימפריה עצמה, התחושה הייתה של אימפריה רומאית שנשלטה בידי מלכים ולורדים רומאים, אשר העבירו בירושה את כס המלכות ללא התערבות של מנהיגים מתרבות אחרת (ובייחוד יוון).
לא קיימת הסכמה מלאה לגבי תקופת תחילת תקופת הביזנטים, אך הרבה מחשיבים את עלייתו של לורד קונסטנטין 1 (שלט בשנים 306-337) לעלייה הרשמית של הבזינטים לשלטון, ולנציג הרשמי הראשון של אנשים אלו. קונסטנטין ה-1 העביר את האימפריה כולה בשנת 330 מרומה ל-קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל או בשמה החדש - "נובה רומא" (רומא החדשה).
בשנת 379 עלה טואוסידיס ה-1 לשלטון, והיה גם הסיבה העיקרית להפיכת צביון הממשל לנוצרי הדוק. הנצרות החלה לחלחל אל תוך האימפריה וצבעה את כולה במסורת הנצרות העתיקה. בשנת 395 נפטר טואוסידיס ה-1 כאשר מאחורי שנות חייו פעילות קריטית לעיצובה של האימפריה הביזנטית. בשנים אלו ניתן גם להצביע (בין אם בגלל עיצובה החדש של האימפריה או בין אם בגלל סיבות אחרות) על הפילוג הפוליטי הגדול שבין המזרח למערב. אחרים טוענים שהפילוג הגדול אירע דווקא באיזור שנת 476 כאשר רומולוס אוגוסטלוס נפטר ונחשב לשליט המזרחי האחרון של האימפריה. לאחר מותו של רומולוס עברה השליטה של האימפריה לידי שליטי יוון המערבית בלבד, ובכך נוצר הקרע הגדול שבין המזרח למערב.
טענה נוספת מספרת שבשנת 620, בתקופת השלטון של הרקליוס, כל האותיות הלטיניות (ממוצא המזרח) שאפיינו את האימפריה החלו להיעלם, ובמקום החלו להופיע אותיות יווניות - סימכן ההיכר של המערב. סופה של האימפריה הביזנטית תועדה באיזור שנת 1453 כאשר נפלה קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל בידי הטורקים העותמאנים. פה שם עוד היו ניצני שלטון יווני באיזורים שונים ומרוחקים באימפריה, אך בשנת 1460-1461 נמחקו הביזנטים סופית מהפה עם נפילתם של מיסטרס וטרביזונד.

כותרות

1. הקיסר וסילבז
2. וסילאופטרה
3. קיסר וסילאופטרה
4. סבסטוקרטור
5. קסטרופילאקס
6. מג'יסטר (דיפלומט)
7. פרוטוסבס
8. שוונזוט

חייל מיוחד: נזיר

רק בעולמות 2 ו-3 אומת הביננטים מקבלת את הבונוסים הבאים:

• +10% בייצור עץ.
• קשתים זולים ב-10%
אופציה לרפא חיילים פצועים בשדה הקרב כבר מ-150 פצועים (200 פצועים אצל אומות אחרות)

הבריטים

אנגליה הייתה מיושבת לפחות 50,000 שנים לסירוגין בעקבות עידני קרח חוזרים ונשנים אשר גרמו ליצירת תקופות שבהן רוב שטחה לא התאים להתיישבות אדם.
תקופות אלו נפסקו לפני כ-20,000 שנים. הציידים והמלקטים של תקופת האבן פינו את הדרך לחקלאים וישובי קבע, ותרבות מגלית מתקדמת נוצרה במערב אנגליה לפני כ-4,000 שנה. לאחר 1,500 שנים ירשו אותה שבטים קלטים שהיגרו ממערב אירופה, בעיקר מגאליה. שבטים אלו כמכלול נודעו בשם בריטונים, השם שניתן להם על ידי סוחרים פיניקים - עדות לאופן בו גם בימים מוקדמים אלו האי היה חלק מתרבות הסחר באירופה ובמזרח התיכון.

הפלישה הרומית הראשונה לאי התרחשה בשנת 55 לפנה"ס כשיוליוס קיסר החליט להוסיף לרשימה את האי, לכיבושיו ביבשת. הפלישה לא צלחה והאי נכבש מאוחר יותר בהוראתו של הקיסר קלאודיוס באמצע המאה הראשונה לספירה. כל החלק הדרומי של האי (שגבולותיו זהים בערך לאלו של האזורים המזוהים כיום כאנגליה וויילס), הפך למושבה רומאית משגשגת. המושבה ננטשה על ידי הרומאים במאה ה-5, כאשר האימפריה הנחלשת משכה את לגיונותיה כדי להגן על גבולותיה.
ללא עזרת הצבא הרומאי, לא הצליחה בריטניה הרומאית להתנגד לאורך זמן לפלישות השבטים הגרמאנים במאות ה-5 וה-6.
השבטים הביאו לאזור אנגליה המודרנית תרבות חדשה ושפה חדשה ובכך דחפו את שלטון הבריטים-רומאים לעבר ויילס של ימינו והאזורים המערביים ביותר של אנגליה (בעיקר קורנוול וקאמבריה).
חלק מהבריטונים חצו את תעלת למאנש לעבר צרפת, לאזור בריטאני של ימינו, ובכך נתנו לו את שמו ושפתו (בריטונית), אבל רבים מהבריטים-רומים נותרו באנגליה ונטמעו בקרב הפולשים.
הפולשים התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות: יוטים, הסקסונים ואנגלים. עם התפתחות תרבותם נוצרו מדינות אשר החלו להתאחד ביניהן. מעת לעת במשך תקופה זו אחד ממלכי הסקסונים הצליח להשתלט על כל או רוב תושבי אנגליה, על כן קשה לזהות את הזמן המדויק בו אוחד האזור לממלכת אנגליה. במובן מסוים, אחדות אמיתית הושגה בתגובה לפלישות הויקינגים מדנמרק אשר כבשו את החלק המזרחי של אנגליה במאה ה-8. אגברט, מלך וסקס מוזכר לרוב כמלך הראשון של כל האנגלים, אם כי התואר "מלך אנגליה" אומץ לראשונה רק שני דורות לאחר מכן, על ידי אלפרד הגדול, שמלך בין השנים 871-879.
המורשת העיקרית שנותרה מהאזורים בהם שפת הבריטונים שלטה, היא שמות המקומות. רבים משמות אלו באנגליה (ובאופן פחות בולט - גם בסקוטלנד) באו למעשה משמות בריטים-קלטים, כולל לונדון, דאמברטון, יורק, דורצ'סטר, דובר וקולצ'סטר.

בשנת 1066 ויליאם הכובש והנורמנים כבשו את הממלכה הקיימת של אנגליה והקימו מערכת שלטונית ומערכת אצולה אנגלו-נורמנית. הם שלטו כמושלים ובעלי האדמות של פשוטי העם האנגלים. אצולה זו שימרה שימוש בשפה צרפתית מוקדמת, אך במהרה הבדלי התרבויות והשפה נמחקו במהלך ימי הביניים.
בזמן שהאנגלית הישנה נותרה כשפה המדוברת על ידי פשוטי העם, הלורדים הנורמנים השפיעו רבות עליהם בעזרת מילים צרפתיות ומנהגים צרפתיים. אנגליה נכנסה לעימותים חוזרים ונשנים עם ויילס, שהייתה באותה עת נסיכות עצמאית, ועם סקוטלנד, שהייתה ממלכה עצמאית. שליטיה של אנגליה רצו להרחיב את ההשפעה הנורמנית על כל האי הבריטי. כיבוש ויילס הושלם במאה ה-13, כאשר האזור סופח לאנגליה והפך בהדרגה להיות חלק מהממלכה ברוב המשמעויות, אם כי בתקופה המודרנית נהוג לחשוב על בני האזור כעל אומה נפרדת (ומיוצגת באופן נפרד באירועי תרבות, כגון ספורט).

הכוח הנורמני בסקוטלנד עבר עליות ומורדות במהלך השנים והסקוטים הצליחו להשאיר בידם מידה כלשהי של עצמאות, למרות מלחמות חוזרות עם האנגלים. על אף שבסופו של דבר אנגליה הייתה מעצמה צבאית בינונית בלבד, היא הפכה להיות אחת המדינות העשירות ביותר באירופה של ימי הביניים, בעיקר עקב שליטתה בשוק הצמר.
כישלונה בהשגת שאיפותיה הטריטוריאליות ביבשת אירופה גרם לשליטי אנגליה להתבונן הרחק יותר ולבנות את הבסיס לאימפריית מסחר ומושבות. זה היה היסוד לאימפריה הבריטית. הרפורמציה הפרוטסטנטית הכניסה את אנגליה למלחמות דת עם המעצמות הקתוליות של אירופה, בעיקר ספרד, אבל הממלכה שמרה על עצמאותה בעזרת מזל וכישוריהם של מנהיגים כריזמטיים כמו אליזבת הראשונה. יורשה של אליזבת, ג'יימס הראשון, היה כבר מלכה של סקוטלנד (כג'יימס החמישי) כאשר הוכתר כמלך אנגליה גם כן. המצב שנוצר מכונה במשפט הבינלאומי כאוניה פרסונלית, איחוד אישי בין שני התארים לתואר "מלך בריטניה הגדולה" שהיה היסוד לחוק האיחוד של 1707, אשר איחד באופן רשמי את אנגליה, סקוטלנד וויילס ל"ממלכת בריטניה הגדולה".
זו הפכה לאחר מכן ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד" (1801 עד 1927) ולבסוף ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד" (1927 ועד זמננו). .

כותרות

1. שליט
2. רקס (מלך)
3. ברון
4. גראף
5. הרסוג
6. מאקגרף
7. Vikont
8. דילגט (דיפלומט)

חייל מיוחד: מתופף

אומת הפראנקים מקבלת את הבונוסים הבאים:

• +10% באיסוף זהב
• מכונות מצור זולות ב-10%
• +10% בקיבולת מחסני האיסוף של המשאבים.

הערבים

אף שיישוב אנושי התקיים בחצי האי ערב מזה אלפי שנים - לרבות הנבטים שפעלו במאה הראשונה לפנה"ס - הייתה זו צמיחתה של דת האסלאם במערב חצי האי בראשית המאה ה-7 אשר הביאה למפנה המכריע בתולדותיו. האסלאם היה לדת השנייה בגודלה בעולם, והערים המקודשות לו ביותר - מכה ומדינה - נמצאו בשטח עליו תקום בבוא היום הממלכה הסעודית. אותו שטח היה גם נקודת המוצא של הערבים המוסלמים אשר פתחו במסעות כיבוש קיצוניות ודתיות מפרס ועד לספרד, באופן שהטביע חותם בל יימחק על היסטוריה של המזרח התיכון כולו.
במאות הבאות הייתה השליטה בחצי האי ערב במוקד מאבקיהם של פולשים זרים, אשר הגיעו לקצם בשנת 1517 כאשר האימפריה העות'מאנית השיגה דריסת רגל באזור.
עם זאת, בהשוואה לטריטוריות עות'מאניות אחרות, נהנו הערבים בחצי האי ערב ממידה רבה של אוטונומיה, שהלכה וגברה במקביל להיחלשותה של האימפריה. שורשיה של המדינה הסעודית במרכז חצי האי ערב מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שליט מקומי בשם מוחמד בן סעוד איחד כוחותיו עם מוביל הרפורמות האסלאמי מוחמד עבד אל-והאב, באופן שאפשר יצירתה של ישות פוליטית חדשה במרכז חצי האי ערב בחלק ניכר מהאזור המכונה נג'ד.
בהדרגה זכתה תורת הוואהביה, הקוראת לשיבה לשורשי האיסלאם, למעמד בכורה ברחבי המרחב הסעודי. במאה וחמישים השנים הבאות חוו השליטים לבית סעוד עליות ומורדות, ונאלצו להתמודד עם נסיונות מצריים, עות'מאניים וערביים להשתלט על חצי האי. לקראת סוף המאה ה-19 נמלטה משפחת אל סעוד לכווית.

בשנת 1901 קם אחד מבניה של המשפחה, עבד אל-עזיז אבן סעוד (1882 - 1953), הכריז על היותו מנהיג התנועה הערבית הלאומית והחל במסע לאיחוד חצי האי ערב תחת הנהגתו.
שנה אחר כך כבש את ריאד, בירתה המסורתית של משפחת אל סעוד, מידי משפחת אר-ראשיד היריבה. בין השנים 1913 ו-1926 הכניע את אל-אחסה, אל-קטיף, את יתר נג'ד ואת החיג'אז שבשליטת המלך ההאשמי פייצל, כאשר ב-8 בינואר 1926, נעשה מלך חיג'אז. ב-29 בינואר 1927, אימץ את התואר "מלך נג'ד" (תחת התואר "סולטן נג'ד").

בהסכם ג'דה, אשר נחתם ב-20 במאי 1927, הכירה הממלכה המאוחדת - המעצמה האירופית הדומיננטית באזור באותה תקופה - בעצמאות ממלכתו של עבד אל-עזיז, "ממלכת חיג'אז ונג'ד". בשנת 1932 אוחדו שני האזורים, במה שסימל את לידתה של ממלכת ערב הסעודית, מונרכיה אבסולוטית שדינה הוא הדין האסלאמי (שריעה). גילוי מרבצי נפט בשטח הממלכה במרץ 1938 הביא לשינויים מרחיקי לכת במעמדה, בכלכלתה ובאופיה. ייצור תעשייתי של נפט החל במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה נותרה נייטרלית. ההון האדיר שזרם לתחומיה אפשר לה לקיים שירותי חינוך, בריאות ורווחה מבלי לגבות מסים מתושביה, וכך הייתה למדינה רנטירית מובהקת. ערב הסעודית נמנתה עם מייסדות האו"ם והליגה הערבית ב-1945, ונטלה חלק משני בקואליציה הערבית שלחמה בישראל במלחמת 1948. עם מותו של אבן-סעוד ב-1953 הועברה המלוכה לבנו, סעוד בן עבד אל-עזיז. כהונתו עמדה בסימן דחיית הערביזם הרדיקלי מבית מדרשו של שליט מצרים גמאל עבד אל-נאצר ובהתקרבות לארצות הברית ולמשטרים הערבים המתונים. ב-1964 הודח, בין היתר בשל מתיחות פנים-משפחתית, בריאותו הרופפת ואי-סדרים כלכליים בממלכה והוחלף על ידי אחיו למחצה, ראש הממשלה ונסיך הכתר פייצל בן עבד אל-עזיז. .

כותרות

1. הליף
2. מגריב הליף
3. מלך
4. וועסיר
5. סייאי
6. סנג'ק ביי
7. עולמי
8. בדואין

חייל מיוחד: ג'נייס

אומת הערבים מקבלת את הבונוסים הבאים:

• +10% באיסוף אוכל
• חיל רגלים זול ב-10%
• בונוס מסחר - סוחרים יוכלו לסחוב יותר משאבים (תוספת של 10%), שווי חלופה גדול יותר בשוק - מה שאומר שבמידה ומבנה השוק מפותח ברמה הגבוה ביותר יוכלו להחליף 100 חיילים תמורת 75 (לעומת אומות אחרות אשר מחליפות 100 תמורת 50). יותר הצעות בשוק - אומות אחרות יכולות להציע 3 הצעות כאשר מבנה השוק הינו ברמה 1. ובכל 5 רמות נוספות, מתווספת לו הצעה נוספת. משמע: רמה 1 = 3 הצעות, רמה 6 = 4 הצעות, רמה 11 = 5 הצעות וכו'. הבונוס אשר ניתן פה יהיה הצעה נוספת (בנוסף על מה שיש לכל שאר האומות) לכל 4 רמות.

הליטאים

ליטא נזכרה לראשונה בכתובים בשנת 1009, וגדלה להיות אומה חשובה בימי הביניים, הם נחשבו לאומה חשובה ולוחמת ואימנו את עצמם תוך כדי קרבות חוזרים ונשנים עם האבירים הטוניקים.. .

מבחינה רשמית ליטא נחשבת למדינה משנת 1253, כאשר המלך מינדאוגאס הצליח לאחד דוכסים שונים שלחמו זה בזה לאומה ולמדינה אחת, אשר ברובה הייתה נוצרית קתולית

ב1386 כשהרוזן הגדול יוגאילה הוכתר כמלך פולין התאחדה ליטא עם פולין ונקראה חבר העמים הפולני-ליטאי. ובסוף ימי הביניים כמעט כל מרכז אירופה היה בידי שושלת ליטאית מפוארת שהושפעה רבות מהתרבות הליטאית. .

כותרות

1. קיסר
2. מלך
3. Grand דוקס
4. אצולה
5. הרסוג
6. רוזן
7. ראש עיר
8. זקן העדה

חייל מיוחד: אדון מלחמה

אומת הליטאים מקבלת את הבונוסים הבאים: